קרשקש על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה י״ג

מפרשים:
1 כי כל כח מתפשט בגוף הוא בעל תכלית להיות הגשם בעל תכלית. אמר אריסט"ו במה שאחר הטבע במאמר הלמ"ד ואמנם שהעצם מה נצחי ובלתי מתנועע נבדל למוחשים הוא מבואר ממה שנאמר וכבר גלינו שא"א שיהיה לזה העצם גודל כלל אבל הוא אין חלק לו ולא חלוקה לפי שהוא יניע זמן אין לו תכלית ואין דבר בעל תכלית לו כח בלתי בעל תכלית, הגלגל הוא גשם בעל תכלית ויהיה כחו בעל תכלית כי כל גשם מתחלק ויתחלק כשיעור חלוקו והכח, ולו דמינו החלק היה קצת הכח ולא ימנע אם שיהיה מניע עד אין תכלית ויהיה כמו הכל מבלתי חסרון וזה שקר, ואם שיניע לתכלית וקצת האחר ג"כ יניע עד תכלית ויהיה המקובץ דבר בעל תכלית וא"כ לא תמלט זאת התנועה ממניע מופשט מן החמרים יניעהו על צד שיניע החשוק חשוקו ומאתו יגיע לו התנועה הנצחית ומאשר הכח אשר בגלגל הוא בעל תכלית יתנועע בזמן כמו שאמר אבן רשא"ד כי התנועה כבר התבאר שהיא מחוברת משני מניעים מניע בעל תכלית ההנעה והיא הנפש אשר בו ומניע בלתי בעל תכלית הנעה והוא הכח אשר אינו בחומר, הנה מצד שיתנועע מהכח בעל תכלית אשר בו יתנועע בזמן אחד שהיה ענין התכלית הוא שיש לו יחס מוגבל אל המניע והוא בעצמו נצחי ומהכח אשר לו בנושא תהיה תנועתו נצחית: